עיצוב קלאסי – מה זה? ואיך מיישמים אותו בעיצוב הבית?
קלאסי – הגדרה:
יצירה בעלת ערך תרבותי רב העומדת במבחן הזמן.
יש נטייה לשייך את המושג קלאסי לתרבות יוון ורומא העתיקות.
אני אתייחס בכתבה זו להגדרה קלאסית בת ימינו:
כל יצירה, שעומדת במבחן הזמן, וממשיכה להיות רלוונטית בחלוף תקופות ואופנות ולא נמאסת – היא קלאסיקה.
היצירה הקלאסית יכולה להיות בכל תחום, כל עוד היא ממשיכה להיות רלוונטית ונעימה גם בחלוף השנים:
דוגמאות מתחום המוסיקה: “Let it be” של הביטלס (1970),
“stairway to heaven” של לד זפלין (1971), “הללויה” של לאונרד כהן(1984), “”Bohemian rhapsody של קווין (1975), “היא כל כך יפה” של להקת כוורת (1975) ועוד ועוד.
דוגמאות מתחום הקולנוע: סינמה פרדיסו (1989), שיער (1979), גריז (1978)
חלף עם הרוח (1939), בחזרה לעתיד (1985-1990), קצין וג’נטלמן (1982), אישה יפה (1990), הטוב הרע והמכוער ( 1966), הלהקה (1978), הסנדק (1972-1974) ועוד ועוד.
דוגמאות מתחום העיצוב התעשייתי, כיסאות אייקוניים שהפכו לקלאסיקה:
כיסאות של צ’ארלס אימס
כיסא “ברצלונה” של מיס ואן דה רוהה (1929)
הכיסאות של טונט (החל מ 1859!!!)
הכיסאות של מארטין סתאם
, 
הכיסאות של מקינטוש
דוגמאות לעיצובי נעליים שהפכו לקלאסיקה ועוברות מדור לדור עם שינויים קלים בלבד: נעלי עקב אוקספורד, נעל עקב קלאסית, נעל סירה, נעלי בובה, מוקסין, מגף בוקרים ועוד ועוד…
אז איך גורמים לעיצוב הפנים של הבית להיות קלאסי- נכון גם בעוד 10-20-30 שנים?
הרי האופנות משתנות כל הזמן, הפיתוח הטכנולוגי מביא איתו חדשות לבקרים חידושים בתחום החומרים והגימורים והאפשרויות הבלתי נגמרות…
אם רוצים לתכנן בית שהעיצוב שלו לא יימאס מהר ולא יהיה “לא אופנתי” תוך זמן קצר, כדאי להיצמד לצבעים ושילובי גוונים רגועים ויחסית שמרניים (קלאסיים) בחלקים הקבועים של הבית (רצפה, חלונות, מטבח וכו’) כגון: לבן עד בז’ , אפורים למיניהם, צבעים טבעיים: חומים- ירוקים עדינים.
את האביזרים שניתן לשנות בקלות בבית כגון: ריהוט, שטיחים, גופי תאורה, אביזרי נוי, טאפטים וכו’ ניתן לגוון בצבעים נועזים יותר (אופנתיים) ולהחליף אם נמאס.
כמובן שהמינון בין הצבעים ה”שמרניים” לצבעים ה”אופנתיים” צריך להיות לטובת השמרניים, על מנת לשמור על אווירה נינוחה ורגועה בבית, שלא יוצרת עומס ועצבנות בעיניים.
מומלץ לבחור ולהכין פָלֶטַת צבעים שמיועדת לעיצוב החלל, ולהיעזר בה בבחירת הגוונים של הפריטים השונים בבית, במינונים נכונים.
טרנדים מטבעם הם זמניים… מתאימים לתקופה קצרה וחולפת. לכן בפריטים טרנדיים כדאי להשתמש בדברים שקל לשנות כל כמה שנים ובכך לרענן את הבית.
מי שחי בשנות ה70′ בוודאי זוכר את אופנת מטבחי הפורמיקה בגווני צהוב חלמון, כתום וירוק מזעזע…כך גם נראו האריחים לחיפויי הקירות. בחלוף כמה שנים, זה נראה בלתי נסבל. אח”כ היתה אופנה של מטבחי עץ מלא עם הרבה פיתוחים מגוונים בלכה כהה דמוית מהגוני המטבחים נראו מאד “כבדים” וממש לא התאימו לחללים קטנים. בשלב מסוים, אי אפשר היה לראות אותם יותר.
בשנים אלו היו גם אופנתיים מאד כלים סניטריים לחדרי רחצה בצבע כחול וירוק זית, שדי מהר נראו לא טוב ונמאסו.
בתחילת העשור הראשון של המאה, כל מטבח שני היה בגוון עץ וונגה, לעיתים בשילוב עם לבן. גם אלו היו מטבחים מאד “כבדים”, שלא התאימו לדירות קטנות, אבל כולם רצו אותם כי זו היתה האופנה. טרנד הוונגה נמאס אחרי כמה שנים, ואנשים “נתקעו” עם הריהוט הזה.
בשנים האחרונות יש נטייה לתכנן הכל בשחור. המון מטבחים שחורים/ אפורים כהים מאד. גם זו אופנה שאני צופה שתימאס די מהר. החלל צריך להיות עצום כדי שהשחור לא יהיה “כבד” וקודר.
ניתן בהחלט לשלב שחור במטבחים ובחלקים שונים של הבית, אבל המינונים והפרופורציות מאד מאד חשובים.
גם המרקמים שבחללים השונים בבית משפיעים על העיצוב הקלאסי.
קל להיזכר בקירות המצופים “שפריץ” של שנות ה-70 או טפטים שמכסים קירות שלמים, כדי להבין איך טרנד משתלט על החיים…
בעיצוב קלאסי רצוי שהמרקם העיקרי, הבסיס – יהיה חלק. אפשר ורצוי להוסיף מרקמים בפריטים ברי החלפה (כריות בסלון) קיר טפט או שליכט אחד בחלל וכו’.
אם הריצוף או חיפוי הקירות הוא בעל דוגמא מיוחדת (פרקט, אריחים מצוירים, יישום אריחים בצורת פיש בון או מעוינים וכו’) מומלץ שיתר החלקים בחלל יהיו “שקטים” יותר ולא יעמיסו עוד ועוד דוגמאות ומרקמים על החלל.
לסיכום כמה כללי ברזל לעיצוב קלאסי שיעמוד במבחן הזמן:
- בחירת הגוונים הראשיים (גווני הרקע) לבן עד בז’, אפורים, צבעים טבעיים בהירים.
- שילוב אביזרים טרנדיים, צבעוניים באביזרים שניתן להחליף בקלות.
- להימנע משילוב של מרקמים רבים בחלל אחד.
- להימנע משילוב של דוגמאות בחלל אחד (פסים, נקודות, פרחים וכו’)
וכמובן…רצוי להיעזר בבעלי מקצוע טובים ומנוסים, שידעו לכוון ולדייק את העיצוב.
אשמח להיות שותפה בתכנון ה”קלאסיקה” שלכם
